בעילת קטינה

מתוך טור "חטא עוון ופשע" - בעילת קטינה

מאת עורכת דין לימור רוט חזן,

עורך דין פלילי

שתי הנשים היפיפיות אשר נכנסו למשרדי, היו חטובות ומטופחות מכף רגל ועד ראש, רק המבט הטראגי בעיניהן העיד על המצוקה הגדולה. זרקתי בהן מבט אחד מהיר. בנקל ניתן היה לזהות, כי מדובר בשתי אחיות.

"באנו בקשר לאבא שלנו", פתחה האחת ואמרה: "אתמול בלילה באה המשטרה ולקחה אותו ועכשיו הוא במעצר. הבנו שחושדים בו שלפני שנה הוא אנס ילדה קטנה. ככה אומרים. אבא שלנו עובד כמזכיר ראשי בבית חולים. לפי מה שהבנו, ילדה בת 14 באה להתלונן עכשיו, שלפני שנה, כאשר היתה מאושפזת בבית החולים, אבא שלנו עשה בה מעשים מגונים ובסוף גם אנס אותה שלוש פעמים. אמא שלנו בחו"ל ולא יודעת שום דבר. אנחנו לא מסוגלות לתאר לעצמנו מה יכולה להיות התגובה שלה לדבר כזה. בחיים אף אחד מהמשפחה לא הסתבך עם החוק. אנחנו לא משפחה כזו וזה לא מתאים לנו. אין לנו מושג למה הילדה הזו התלוננה על אבא, אבל היא בטח משקרת. אולי המשפחה שלה רוצה לסחוט כסף או משהו".

לנירה, אשתו של ראובן שהיה עצור בגין אונס קטינה, לקח בדיוק שלושה ימים כדי להופיע אצלי במשרד. " זו מכה איומה" פתחה ואמרה. "אני לא מסוגלת ללכת ברחוב או לשאת את עייני לאנשים. לקחת חופש מהעבודה ואני פשוט מסתגרת בבית. אני חושבת שאני אחכה לסוף המשפט ובכל מקרה, אחר –כך, אני אגיש תביעת גירושין. אני עם הבן אדם גמרתי".

הבהרתי לנירה שבמצב שנוצר ראובן יזדקק למלוא התמיכה ובמיוחד, לבית שיהיה מוכן לקבלו כחלופת מעצר, אם רוצים לנסות לשחרר אותו ממעצרו.

תגובתה של נירה הייתה קשה. "תראי, כל השנים הללו שאנחנו נשואים, ידעתי שהוא בוגד בי בלי בושה. אישה תמיד יודעת אם בעלה בוגד בה, במיוחד אם זה שיטתי. הייתי מגיעה לפעמים למקום העבודה שלו בבית החולים ורק לפי מבטי הבנות שם, כבר הייתי יודעת שהן מכירות את כל מעלליו ופשוט מרחמות עלי. בכל פעם, שהציג אותי בפני חבר או עמית לעבודה, הרגשתי מושפלת. ידעתי, שהוא רודף שמלות ארור, שאפילו לא טורח להסתתר. אני, בעבודתי כמדריכת קבוצות בחו"ל, נעדרת הרבה מן הבית. העובדה הזו אפשרה לו כל השנים האלה חופש פעולה. תמיד ידעתי שאם פעם אחת אני אקדים ואחזור מאיזו טיסה, אני אתפוס אותו על חם. אולי, מרב פחד, אף פעם לא הקדמתי. בכל אופן, לא חשבתי שיש לו עניין גם בבעילת קטינה ולא נראה לי שהוא צריך לאנוס אף אחת, כי גם כך נשים נופלות ברשתו בלי שום קושי. אבל, לכי תדעי, אולי יום אחד, השתגע והתעסק עם ילדה בת 13. אולי, מכל מקום, אליי הביתה הוא לא נכנס. אבל הבנות שלי הן נשים נשואות ויכולות לקחת אותו אליהן בינתיים. להן אין מה להתלונן, כי הוא דווקא היה אבא מצוין".

יצאתי לפגוש את ראובן בבית המעצר. כצפוי, פגשתי אדם שבור לחלוטין, שכל עולמו חרב עליו באחת. ראובן הביע זעזוע עמוק ושאט נפש מעצם החשדות נגדו ובאוזניי הכחיש את הכול. כיוון שנחקר, מבלי להיוועץ קודם עם סנגור, היה מבוהל לחלוטין ושמר על זכות השתיקה. " לא ידעתי מה להגיד, אז החלטתי לא להגיד כלום. הייתי כל כך המום ממה שהחוקרים אמרו לי, שכאילו לקחתי ילדה בת 13 ואנסתי אותה. שהחלטתי לשתוק וזהו. מה יש לבן אדם להגיד על האשמות מטומטמות כאלו?".

הבהרתי לראובן, שדווקא יש לו הרבה מה להגיד ושתיקה, במקרה כזה, של חשדות לעבירות מין, תביא קרוב לוודאי להרשעתו בבית המשפט. בחקירתו השנייה כבר מסר גרסה מסודרת, בה הכחיש את כל החשדות ותיאר את היכרותו האפלטונית והטיפולית עם הקטינה. זמן קצר אחר כך והוא בעודנו במעצר, הוגש כתב אישום, שכלל, בינות למעשים המגונים בנסיבות אינוס גם עבירות אינוס ממש וזאת בשלוש הזדמנויות.

משפטו של ראובן החל. המדינה ביקשה לעצור אותו עד לתום ההליכים המשפטיים, בשל מסוכנותו הרבה, נוכח המעשים המיניים החמורים ומתוך חשש לפגיעה בקטינות נוספות. בית המשפט לא קיבל את בקשת המדינה והסכים עם טענת ההגנה, שמדובר באירוע לכאורה מלפני שנה, ללא אירועים קודמים או נוספים, לאדם נורמטיבי, איש משפחה, ללא עבר פלילי. בנוסף, הגם שהמשטרה לא חסכה באמצעים, על מנת לנסות ולאתר קטינות נוספות, שנפלו קורבן למעשיו של ראובן, היא העלתה חרס בידה ואף קטינה נוספת לא הגיעה, על מנת להגיש תלונה. בית המשפט השתכנע, איפוא, כי אין המדבור בעבריין מין סידרתי ואפשר שחרורו של ראובן לביתה של אחת מבנותיו.

נירה לא המתינה אפילו לסיום משפטו של בעלה, ומיד לאחר שחרורו, כבר התייצבה ברבנות והגישה תביעת גירושין. ראובן נטול הכוחות, הסכים לכל. למעשה, כה נטול כוחות היה ראובן, שעצם ניהול המשפט, היה הרבה מעבר למה שיכול היה לשאת והוא לא שאף עוד להיאבק מול החשדות הכבדים, אלא רק לסיים את הפרשה בדרך המהירה ביותר והחל לרצות את עונשו. אגן, ראובן גם ידע, כי הראיות כנגדו מוצקות ונוכח תלונתה האיתנה של הקטינה, סיכוייו לזיכוי אפסיים.

ראובן בחר להודות. הצענו כתב אישום מתוקן, שיכלול מעשים מגונים בלבד בקטינה בנסיבות אינוס ולאחר דין ודברים ממשוך, הפרקליטות נאותה לערוך את ההסדר. גזר הדין כלל מאסר בפועל בן שנתיים ו- 20 אלף שקלים פיצוי לקטינה. ראובן קיבל עליו את הדין. חלפו שלוש שנים. ראובן היה משוחרר זה מכבר, לגמרי במקרה, אני פוגשת את אחת מבנותיו.

"את לא תאמיני לעולם", היא פותחת ואומרת. "לאמא כבר שנתיים יש בן זוג חדש, מדריך תיירים, שעשה אותה מאושרת עד הגג, אבל לא תאמיני איפה הוא נמצא עכשיו".

"במעצר?" שאלתי, למודת ניסיון ציני ואכזר.

"בדיוק שם" באה התשובה. "ואת יודעת על מה? על אונס של קטינה".

בעילת קטינה – פרשנות משפטית

החוק בישראל קובע, כי כל בעילת קטינה מתחת לגיל 14, תיחשב כאינוס, בין אם הקטינה נתנה הסכמתה ובין אם לאו. להסכמה יש משמעות אך ורק לעניין העונש. שכן, באם ניתנה הסכמת הקטינה, הרי שהעונש הקבוע בחוק הינו עד 16 שנות מאסר ואילו, באם מדובר בבעילת קטינה שלא בהסכמתה החופשית, הרי שאפילו מדובר בקטינה מתחת לגיל 16, העונש בגין עבירה זו עומד על עד 20 שנות מאסר. עבירה נוספת, במדרג חומרה פחות הנה ביצוע מעשה מגונה, שהנו מעשה שנעשה לשם גירו, סיפוק או ביזוי מיניים. גם מעשה מגונה, יכול להיעשות בנסיבות אינוס, למשל, בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנה, אף בהסכמתה. העונש הקבוע לצד עבירה זו הנו עד שבע שנות מאסר, לכל ביצוע עבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנה.

פעמים רבות, מקום שקשה להוכיח כי בוצעה בעילה ממש, ניתן להמיר את סעיף האינוס, בסעיף החמור פחות של מעשה מגונה, בנסיבות אינוס.