חטא עוון פשע 
 

מאת עו"ד לימור רוט-חזן
עורך דין פלילי

 "לא יכול להוציא את הבחורה הזאת מהראש. נתקעה לי בלב וזהו. כישפה אותי. אני בטוח. מת לשכוח אותה ולא יכול. את יודעת כמה נשים היו לי מאז שנפרדנו? אי אפשר לספור. אבל רק היא, רק היא, היחידה שבאמת אהבתי. ואת יודעת מה? אני בטוח שאצלה זה אותו דבר. אני בטוח."
 
"אבל היא פנתה למשטרה והתלוננה שאתה מטריד אותה" אני מזכירה. "זה הכל שטויות" התשובה לא מאחרת לבוא, "היא לא יודעת מה היא עושה. וחוץ מזה, כמה שהיא לא תנסה וכמה שלא תחפש, היא בחיים לא תמצא גבר שיאהב אותה כמוני. אף בן אדם בעולם לא יכול לאהוב אותה כמוני. אני זה השיא. אז זה בטוח שאני יכול לשכנע אותה לחזור אליי, כדי לחיות איתי שוב כמו פעם. תדעי לך, שאם היא תסכים, אני אעשה ממנה מלכה. היא פשוט תהיה מלכת אסתר החדשה."

 אלי  בא למשרדי, בשעה שמשטרת לוד מחפשת אותו בכל העיר. הוא דרוש חקירה. חמש פעמים זימנו אותו לתחנה, אך הוא לא הגיע. בסוף נשלחה ניידת על מנת לעכב אותו, אך הוא הצליח לחמוק מן הבית ברגע האחרון. מאז לא חזר הבייתה וכבר שמע, כי הגיעו לחפש אותו בבית אמו, בבית אחותו ובמקומות בילוי מוכרים בעיר.

"אל תשאלי איזה בושות. הגיעו לאמא שלי, גם ככה היא לא אשה בריאה ואמרו לה, שהבן שלה מטריד בחורות. זה משטרה זה? אין להם טיפת כבוד".

 "על מה בדיוק הוגשה התלונה נגדך?" אני שואלת

"אין לי מושג" עונה לי אלי. נכון שבזמן האחרון התקשרתי אליה כמה פעמים. הכל ממספר חסוי. מתקשר ומנתק מתקשר ומנתק. אני אוהב לשמוע את הקול שלה אומר 'הלו, הלו, מי זה?' והיו גם כמה פעמים שאמרתי לה 'זה אלי' אבל, אז הייתה מייד מנתקת. אז הייתי מתקשר שוב פעם ושוב פעם והפעם שותק, בכוונה שותק, שתלמד להיות מנומסת לבן אדם שמתקשר אליה. ככה, אולי עשרים טלפונים ביום. גם חייגתי 144 ומצאתי בדיוק את הטלפון שלה בבית. היא גרה עם שותפה, בדיוק כמוהה, בת שלושים. אז כל פעם הייתי מתקשר ומבקש לדבר איתה ומודיע לשותפה שלה, שכדאי מאוד שהיא תענה לי לטלפון, כי אני כבר מאבד את הסבלנות פה. השותפה שלה הייתה דווקא נחמדה ותמיד אמרה לי, שהיא תעביר לה את ההודעה."

      
"מה עוד?" שאלתי, יש עוד משהו?"

 "תיראי, מאוד מאוד הפריע לי, שהיא בעצם לא מדברת איתי בכלל וככה לא יוצא לי להגיד לה, שאני חושב, שאנחנו צריכים לנסות לבנות את היחסים שלנו מחדש. אז החלטתי, שאין ברירה וחיכיתי לה מתחת לבית, כדי לתפוס אותה ולנהל איתה שיחה. היית צריכה לראות איך שהיא נבהלה, כאילו לא חיה איתי באותה דירה שנה. היא ממש נמלטה, הייתי צריך לרדוף אחריה. ראיתי שזה לא עסק. אז פשוט נסעתי וחיכיתי לה ליד העבודה. היא לא הגיעה. אבל וידאתי טוב טוב שהיא תדע שחיפשתי אותה, כי עליתי והשארתי לה הודעה אצל המזכירה. עבר שבוע לא שמעתי ממנה מילה. מתעלמת ממני לגמרי. כאילו שכחה את כל מה שהיה, את כל האהבה הגדולה שלנו ביחד. ואז, פתאום עלתה בי מחשבה, למה בעצם שאני לא אתפוס אותה ממש בתוך הבית? שם לא יהיה לה לאן להימלט ונוכל לדבר. ממש לדבר על כל מה שהיה וכל מה שיהיה. כשהסתובבתי סביב הבית, ראיתי שנורא קל להיכנס לבית שלה. ממש קלי קלות. לדירת קרקע עם חלון נפתח רק טיפש לא יצליח להיכנס. ואני הרי לא טיפש וגם לטפס על חלונות אני יודע לא רע."

"אז ארבת לה בתוך הבית?" שאלתי

 "מה פתאום? לא ארבתי לה בכלל. פשוט נכנסתי דרך החלון וחיכיתי לה בחדר שלה, עד שהיא תחזור מהעבודה, כדי שנוכל לשבת ביחד ולדבר. אפילו הדלקתי כמה נרות, כדי שתהייה אווירה, שיהיה יותר קל.  תארי לך לאיזה הלם נכנסתי, כשראיתי שהיא לא חוזרת מהעבודה לבד, אלא עם מישהוא, איזה גבר, שאני לא מכיר ושמי יודע מה היא עושה איתו בכלל."


אלי צריך להירגע. הוא שותה כוס מים, אך הוא כמובן לא נרגע.

"צרחות. איזה צרחות שהיא שם צרחה. ואיומים, איזה איומים שהיא שם השמיעה. ולא הפסיקה אף לא לרגע וישר תפסה את הטלפון, כדי לחייג למשטרה והכל תוך כדי שהיא מעליבה אותי ממש: מכנה אותי מטורף, דפוק ומה לא. ואני, הרי לא עשיתי את כל המאמץ להיכנס אליה לחדר, כדי לשמוע כאלה עלבונות בלי להחזיר. אז אמרתי לה בדיוק מה אני חושב על בנות כמוהה שחוזרות ככה הבייתה עם גבר זר. תראי, ידעתי שאני צריך להסתלק משם, בייחוד שהמשטרה עוד רגע מגיעה, אבל כל כך השתגעתי מכל המצב, ממש נטרפתי. ובאמת שאני לא יודע להסביר מה עבר לי בראש, כשתפסתי את הבחור הזה, שעמד לידה כמו אידיוט ופוצצתי אותו במכות. כן, שידע בפעם הבאה עם מי להתעסק ואל מי לא להתקרב, למשל, לבחורה של גבר אחר."

 "את חושבת שיפתחו לי תיק?" אלי שואל "אולי נטען שיש פה חוסר עניין לציבור?."
 
כשאני חושבת על התיק שעוד יפתח נגד אלי, עם רשימת עבירות חמורות בעליל, אין לי אלא לעדכן אותו, כי תקוותיו יכולות להיגנז כבר עתה ולתמיד. תיק יהיה וגם מעצר אפשרי וללא שינוי גישה, גם עונש כבד.

"אבל נצא מזה." אלי מבטיח לי. "הבחורה הזאת שלי, בחיים לא תבוא להעיד נגדי. רגשות כאלה, כמו שהיו לה כלפיי, זה משהוא שלא שוכחים. היא הייתה אצלי מלכה. וגם עכשיו, אם רק תסכים לחזור, אני אעשה ממנה שוב מלכה. מלכת היופי והאור."

"תראי", אלי אומר לי, לפתע מבטו מרצין. "אני באמת לא מסוגל להוציא אותה מהראש. פשוט לא יכול. החיוך הזה שלה ואיך שנראתה עם המדים מהצבא, כזאת חיילת מדהימה."
 
"חיילת?" אני שואלת. "הרי אתם בני שלושים!"
 
"מה, לא אמרתי לך?" אלי מסתכל עליי ופניו מתכרכמים "החברות שלי איתה הייתה לפני עשר שנים."

פרשנות משפטית

דפוסי התנהגות הכוללים הטרדות, איומים, מעקב, בילוש ( "stalking" ) אשר יש בהם כדי לפגוע בשלוות חייו, בגופו או בפרטיותו של אדם, מהווים כל אחד בפני עצמו עבירה פלילית, אשר לצידה עונש מאסר.  בשנים האחרונות חלה החמרה ניכרת בענשים הנגזרים בגין עבירות מסוג זה וזאת, בייחוד נוכח האלימות הגואה, בעיקר כנגד נשים וריבוי המיקרים, בהם התנהגות שהחלה כהטרדה קלה, החריפה בסופו של דבר לכדי מעשי איומים, אלימות, אונס ואף רצח.
 
החוק למניעת הטרדה מאיימת, אשר חוקק בשנת 2001 בלבד, נותן ביטוי לחומרה הרבה והיתרה המיוחסת להתנהגות המטרידה, באופן, שכיום, למעשה, גם מעשים, אשר אינם עולים כדי  עבירות פליליות, עלולים ליצור כמכלול הטרדה מאיימת ולשמש למוטרד בסיס לקבלת סעדים מגוונים מבית המשפט.

הכותבת, עו"ד לימור רוט-חזן, הנה עו"ד פלילי בעלת תואר שני במשפט פלילי, בעלים ושותפה בכירה במשרד "מורשתי, רוט-חזן", המתמחה בתחום הפלילי. לאחרונה נחנך באשקלון הסניף  הדרומי, אשר פועל בשיתוף עם משרד עו"ד שמעון וקנין ושות'.

טל: 08-6756774 ; פקס: 08-6756769 מייל: mrhw@0.17.net.il

משרד מרכזי: תל אביב: 03-6126260

 

© 2007  כל הזכויות שמורות.