"אין סיכוי שמישהו יתפוס אותי היום" מילמל לעצמו משה בעודו סוקר בעין מיומנת את הסביבה. כבר שעה חלפה מעת שנכנס לחנות הסופר. המוני אדם הסתובבו, עסוקים בעריכת קניותיהם. איש איש טרוד בענייניו. בידו אחז בעגלה, עליה העמיס שתי חבילות של גלילי נייר טואלט. תחת החבילות הניח שני בשמים. עוד מלאכה רבה הייתה לפניו. היטב ידע, כי עליו להסיר את מדבקות הזמזם מעל הבשמים ואז לטובם אל מתחת לחגורת מכנסיו, שחולצה ארוכה כיסתה אותם ברישול.

משה ידע, כי קצין הבטיחות של הסופר מסתובב ללא הרף במטרה לזהות גנבים, אך לאחר שחלפו דקות ארוכות ולאחר שווידא, כי אין איש העוקב אחריו, תלש במהירות את הזמזמים וכהרף עין העלים את הבשמים עמוד אל מתחת למכנסיו. בצעד נחרץ צעד לכיוון היציאה. מותיר אחריו עגלה מיותמת.

רק אחרי שיחלוף על פני הקופות וימשיך ויצעד, מבלי להביט לאחור, ועד למדרגות הנעות שביציאה מהקניון, יעצור ויצליח להסדיר את נשימתו. איש אינו רודף אחריו. עוד רגע קט והוא כבר מגיע לרכב שממתין לו בחניון. שני הבשמים היקרים בערו על גופו, כמעט ונשמטים. והנה וכבר הגיע לרכבו והניעו והוא בדרך הביתה. התרגשות עזה אחזה בו וליבו נמלא אושר. הערב ייתן את אחד הבשמים למיטל. היא וודאי תעריך זאת מאוד. וודאי תסתכל עליו בהערצה ובחדווה ותדע, כי כל הפינוקים האלה שהוא מרעיף עליה מהרגע הראשון בו הכירו, כל אילו הם סימן לקשר האמיתי שנוצר ביניהם ושמחזיק מעמד כבר שבועיים.

את הבושם השני היה מאוד רוצה לתת במתנה לאמו. שיהיה לה משהו מפנק. אך, משה ידע, כי זאת לא יוכל לעשות. הרי אימו מיד תחשוד, כי גנב את הבושם, פשוטו כמשמעו, ולא יועילו כל שקריו, שהרי מניין יהיה לו כסף לרכוש בושם יקר, שעה שאינו עובד למעלה משנה, מתגורר בבית הוריו ואפילו כסף לצרכיו האישיים אין לו?

משה ניסה להסיט מחשבותיו ממצבו העגום. בושה גדולה הייתה אוחזת בו, בכל פעם שהיה חושב על תלותו המוחלטת בהוריו. כבר בן 27 היה וטרם הצליח למצוא עבודה סבירה, שתפרנס אותו בכבוד. אמצעים לשכור דירה משל עצמו לא היו לא כלל וכך, נאלץ להוסיף ולהתגורר בבית הוריו, להיות סמוך לשולחנם וליפול לעול על צווארם. בהיותו בן זקונים, היו הוריו מבוגרים מאוד והצורך שלו לבקש מהם כסף כל אימת שנזקק לו, היה מבייש. ועם זאת, המביש מכל היה, כאשר נאלץ לפנות להוריו ולבקש עזרתם, לאחר שיום אחד, קיבל מסניף הדואר המקומי מעטפה עבה ובה כתב אישום, שייחס לו לא פחות מתשע גניבות מחנויות שונות בעיר.

כן, למשה כבר היה עבר פלילי, לאחר שהודה והורשע בביצוע כל אותן גניבות. ובכל זאת, כשנכנס לסופר וראה את הבשמים הללו, שאותם לא יכול היה באמת לקנות, החליט כהרף עין לפעול למרות הסיכון הרב, למרות שפעמוני אזהרה לא הפסיקו לצלצל במוחו, למרות שידע, כי תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי ארוך ארוך.

בחלוף חודש ולא יותר וכניסתו של משה לחנות החשמל, עוררה בלבו חשש כבד. הרגשתו לא הייתה טובה. ברגע שבעל החנות נפנה למחסן הקטן, לשרת קליינט מזדמן, הכניס במהירות מצלמה דיגיטלית קטנה תחת לחולצתו וחש לצאת מן החנות. רק בערב הגיעו השוטרים לביתו. בתוקף הכחיש, כי אי פעם היה בחנות החשמל המדוברת, אולם מצלמות שהוטמנו במקום תיעדו ללא כחל את מעשיו. קצין המודיעין שצפה בהם זיהה את דמותו של משה מיד.

 אולי משום שנחקר ומיד שוחרר, אולי משום שתשע הגניבות הקודמות לא גררו עונש משמעותי ומשה לא נרתע ולא חדל ועוד גניבה של תכשיטי יוקרה נרשמה לחובתו וכך יצא, שדווקא כאשר אמו שהתה לבד בבית, הגיע שליח הדואר ומסר לידיה שני כתבי אישום חדשים, המתארים את מעלליה של בנה.

חיוורת מדאגה קיבלה את פניו של משה, בשובו עם ערב מעוד יום של שוטטות ללא מעש, בלי אומר הציגה לו את שני כתבי האישום החדשים. משה ידע שממון רב הוציאו הוריו על מנת לספק לו הגנה בתיקו הראשון. בתמורה, הבטיח הוא להם, כי לעולם לא יחזור לבצע עבירות. כתבי האישום החדשים כמו צרבו את אצבעות ידיו. הוא נכשל בהבטחתו להוריו וכבר ידע, שאת המבט המאוכזב, שראה ביום ההוא על פניה של אמו, לא ישכח לעולם.

כשמשה הגיע שוב למשרדי, הצליח לראשונה להציג תלוש משכורת ראשון ממקום עבודה מסודר. "אני לא יכול להיכנס לכלא" אמר "אני פשוט לא מסוגל. וזה עוד לפני שאני חושב מה זה יעשה להורים שלי, אם הבן שלהם יהיה במאסר. אני רוצה להוכיח שאני בן אדם אחר עכשיו. אני רוצה שייתנו לי עוד צ'אנס. אני מוכן לעשות הכל. כל דבר. רק לא להיות במאסר."

נציגת התביעה הייתה חדורת מוטיבציה במיוחד, שעה שטענה בבית המשפט, כי דרך אחת בלבד יכולה להועיל במקרה של הנאשם הזה המיוחד, שלאחר שבית המשפט הושיט לו יד ונמנע מלהורות על עונש מאסר, למרות שהורשע בביצוע של לא פחות מתשע עבירות רכוש, העז לשוב ולגנוב פעם ועוד פעם וכעת אין מנוס והחוק מחייב וזה גם מובן מאליו, כי יש להפעיל את המאסר על תנאי בן שמונה עשרה החודשים ולהוסיף מאסר בגין התיקים שמונחים בפנינו עכשיו ולשלוח את משה לריצוי עונש מאסר ארוך וממושך, כפי שראוי שיעשה למי שמרשה לעצמו לשלוח שוב ושוב יד ברכוש הזולת.

פרשנות משפטית: מאסר על תנאי "חב הפעלה"

כאשר נגד אדם תלוי ועומד מאסר על תנאי, הרי שלבית המשפט נתונה הסמכות להאריך את התנאי ולא להורות על הפעלתו. אולם, סמכות זו של בית המשפט הנה חד פעמית ומקום בו נאשם מבצע יותר מעבירה אחת המפעילה את התנאי, הרי שהמאסר על תנאי הופך להיות "חב הפעלה" והיינו, כזה שלא ניתן להאריכו, אלא להפעילו בלבד. נקיטה בדרך של "אי הרשעה" בתיק, על מנת להימנע מהפעלה של מאסר על תנאי, לכאורה איננה אפשרית, משום הקביעה בחוק, עם זאת, מצויות החלטות שונות בבית המשפט, המאפשרות נקיטה בדרך זו, תוך הטלת של"צ (שירות לתועלת הציבור), מתוך הנחה, שבדרך זו חל דין על הנאשם, המאפשר להימנע מהרשעתו, אפילו תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי. יש לציין כי מקרים אילו הינם חריגים ביותר.

---

הכותבת, עו"ד לימור רוט חזן, הנה בעלת תואר שני במשפטים ועוסקת בתחום הפלילי. הסיפורים מהחיים, אך הפרטים שונו כיד הדמיון והקשר למציאות מקרי בלבד.