|
המסיבה נמשכה עוד ועוד וראשו של מתן איים להתפקע. בשום פנים ואופן לא היה מגיע למסיבה הזו, אלמלא הכריחו אותו. הייתה זו מסיבה שארגנה חברת ההיי טק בה עבד. מרבית המוזמנים התגודדו זה עם זה, שתו יחד, צחקו יחד, רקדו אפילו. רק מתן עמד בדד, משנה מיקום מפעם לפעם מהנהן בראשו לשלום לפרצופים המוכרים. איש לא ניגש אליו. איש לא ניסה לקשור איתו שיחה. כשהתבונן מתן בשעונו, לא האמין שכבר ארבע שעות חלפו. מה עשה בארבע שעות? עוד כוס שתייה ועוד חיוך מעושה. פעם עומד ליד הבמה, פעם ליד המזנון, פעם ליד הבר. נע כה וכה, אך לגמרי לבד. מנסה לחייך לעבר החבר'ה הרוקדים ברחבת הריקודים מנסה להסתיר את בדידותו האיומה בין מאות האנשים הללו שאיש מהם לא מוצא בו עניין מינימלי. וכך, עם מבט מקובע שלא מגלה דבר, עמד ועמד ונפשו לא ביקשה, אלא להיעלם משם. להיעלם ולהגיע הביתה, לצלול המיטה הרכה והמפנקת ולא לזכור, איך עמד ערב שלם במקום בו הוא עובד כבר חמש שנים, בלי שיחליף יותר ממילה אחת עם נפש חיה, בלי שנוכחותו תשנה למישהו כהוא זה.
וכי מה ציפית? ישאל מתן את עצמו, בעודו נועץ מבט בחבורת האנשים המצחקקים ללא מעצורים בסמוך אליו. הרי, זה לא כאילו שיש לו כאן חברים. הרי בבואו מידי יום לעבודה, כמעט ואינו מחליף מילה עם איש. מכונס הוא בעצמו ומרוכז בעבודתו ואת ארוחת הצהריים מזמין לחדר המחשב ממנו לא יצא מרבית היום. היטב ידע, כי העובדים האחרים נוהגים לצאת ולאכול בחוץ בצוותא, גונבים דקות בילוי יקרות. בפני עצמו ניסה לתרץ, כי מחויבותו לשעות העבודה קודמת לכל. הייתה זו הצטדקות עלובה, המנסה להתעלם מהעובדת הצורמת שלמעשה מעולם לא הוזמן להצטרף למי ממעגלי החברים שנוצרו אט אט.
המסיבה נראתה בשיאה כשהחליט לעזוב. עיניו תרו אחר הדמויות ברחבה. מאוד רצה להגיד שלום למישהו שטרם יצא. מאוד רצה להיפרד. אם ייפרד, משמע שהוא בכל זאת שייך לכאן. זה ייכל לשנות לחלוטין את הרגשתו, לגבי כל המסיבה הזאת. אם רק מישהו היה מחייך לעברו , שואל שאלה או שתיים, כבר היה נרגע, זאת ידע. אך, איש לא שם ליבו אליו למרות שהוא ממש לא רצה לעזוב ככה, עיניו לא הצליחו לאתר אף דמות אליה יהיה טבעי לגשת ולעדכן שהוא בעצם עוזב את המסיבה. משכך, פשוט קם ויצא החוצה. צינת הלילה עטפה את גופו והוא נשם עמוק, שעה שפתח את דלת רכבו, מנסה להימלט מהמחשבות העגומות שהציפו את כולו.
הנסיעה הביתה אמורה הייתה להיות קצרה, אך רכב משטרה שנסע בסמוך אליו גרם לו להאט. שקוע היה במחשבותיו ובקושי שם ליבו לכך, שהרכב המשטרתי מסמן לו לעצור.
הוא עצר, לחוץ. שוטרים תמיד הלחיצו אותו וזאת למרות שמעולם לא הייתה לו סיבה לחשוש מפניהם. אדם שומר חוק היה ובעברו אף לא עבירת תנועה.
"למה לא עצרת בזמן? אתה מנסה לברוח מהמשטרה?" השוטר רחב ההיקף שרכן מעל חלונו, היה כעוס וזועף. "צא מיד מהאוטו. אנחנו עושים לך חיפוש".
המום מלהגיב, יצא מתן החוצה. בעיניים משתאות ראה הכיצד שני השוטרים עורכים חיפוש מקיף ברכב, סורקים כל פרט. כשהגיע לארז הכלים בירכתי הרכב, הבחין בחיוך המתפשט על פניו של השוטר עב הבשר. " אתה מעוכב על החזקת כלי פריצה והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו". מתן ההמום עוכב לחקירה. שעות המתין בתחנת המשטרה הסביר שוב ושוב, כי אותם כלים שנמצאו ברכבו אינם אלא כלי עבודה, המשמשים אותו לעיתים. לשווא ניסה לשכנע כי עבירה לא בוצעה על ידו. השחר כבר הפציע כשהשתחרר אך לא לפני שאולץ לחתום על כל מיני מסמכים שאת תכנם לא ידע. אכן, היה זה ערב אומלל. מתן קיווה כי יצליח לשכוח אותו במהרה, אך, כשפנו אליו ממקום העבודה והודיעו לו, שמבדיקות שגרתיות שנערכו לאחרונה, עולה כי נפתח לו תיק במשטרה, הבין כי זכרונו הפרטי אינו המכשול היחידי למחיקתם של אירועי אותו הלילה.
"אבל קיבלתי הודעה שהתיק נסגר" מלמל מתן במבוכה, "כיוון שלא עשיתי שום דבר. חשבו שמצאו אצלי באוטו כלי פריצה ושניסיתי להימלט מהמשטרה, אבל זה היה מגוחך ואחרי ששוחררתי כבר קיבלתי הודעה שהתיק נסגר".
"אתה יודע שמרשם פלילי נקי הוא תנאי מתנאי העסקת העובדים כאן" נשמע הקול הנוזף. "אתה גם יודע שאתה בעצמך, כמו כולם, כי אם יפתחו לך תיק פלילי תדווח לנו. תדע לך, כי ההנהלה רואה בחומרה את העניין".
מתן פוטר מעבודתו. בתחילה אחזה בו בהלה. אך, כשהגיע יומו האחרון בעבודה ואיש אפילו לא שם לב לכך, כי השלום שעשה ליד הדלת, היה השלום האחרון שלו אליהם, ידע כי אין שום סיבה להיעצב מעזיבת המקום הזה, על אנשיו הזרים כל כך.
הבעיה הייתה שמתן לא מצא שום מקום עבודה. הוא היה תכנת מחשבים מוכשר ובעל ניסיון, אבל לא היה מקום עבודה אחד בו לא נשאל על המרשם הפלילי. מתן מצא עצמו שוב ושוב בניסיונות להסביר, שנפתח לו תיק פעם אחת, אך זה לא היה ענייני והתיק בכלל נסגר והוא מוכן גם ללכת לפוליגרף, אם צריך ולהוכיח כי מעולם לא הייתה לו שום בעיה עם המשטרה. אך, באופן גורף לדבריו אלה הייתה השפעה זהה על כל מראיינו כולם. חיוך היה ננסך על פניהם . "אנחנו כבר נתקשר אליך" והוא כבר ידע כי לא ישמע מהם מילה.
חצי שנה חלפה מבלי שמתן יצליח להשתלב בשום מקום עבודה. בדיעבד, טוב שכך. שכן, מאחר ואיש לא קיבל אותו לעבודה בחברה, פתח לו מתן חברה משל עצמו. ממילא, שנים רצה לישם איזה רעיון קטן שהיה חבוי בראשו. ממילא בכל מקום שעבד היה אומלל מאין כמותו.
זה לקח לו שנה, עד שהחל להעסיק עובדים בעצמו. מאותה נקודה כבר לא היה ניתן לעצור את הצלחתה הברורה של החברה בבעלותו.
יום אחד בשיחה מקרית שמע, כי בנקל היה כבר אז למחוק מן המרשם הפלילי את אותו תיק סגור שהפריע לו כל כך . "איך לא שמעתי על כך קודם" גיחך לעצמו בחדוות מנצחים. הוא הצליח יותר מכל מכריו, מכל אלו שלא רצו להיות חברי העבר, הוא כבר מזמן קבר.
פרשנות משפטית : מחיקת תיק סגור מהמרשם הפלילי
כאשר אדם נחקר תחת אזהרה כחשוד בביצוע עבירה כלשהי, המשטרה מעדכנת את פתיחתו של תיק פלילי כנגדו במחשביה. בהתאם לכך יכולה המשטרה להחליט, כי התיק יועבר לרשויות התביעה על מנת שישקלו הגשת כתב אישום, או שהתיק ייסגר. במסגרת סגירת תיק, קיימות שלוש עילות סגירה: היעדר עניין לציבור, חוסר ראיות וחוסר אשמה. רק סגירת התיק בעילה השלישית של חוסר אשמה תותיר את המרשם הפלילי נקי כשהיה ותאפשר מחיקת תיק סגור מהמרשם הפלילי. בחירה באחת משתי העילות האחרות תביא לכך שניתן יהיה לראות את קיומו של התיק במרשם הפלילי.
יש לציין כי חובת המשטרה ליידע בכתב את החשוד בדבר סגירת התיק בעילה מסויימת ולכל אזרח שמורה הזכות לפנות למשטרה בבקשה לשינוי עילת הסגירה, לטובת מחיקת תיק סגור , במידה ויש לו השגות כלפי העילה שנבחרה.
|
