מסדר זיהוי

השאלה היא , כמובן, איך ייתכן שיש גם תפיסה על חם, גם זיהוי וגם חף מפשע אחד. בדקתי את התיק.

את אלכס עצרה המשטרה באחת לפנות בוקר. שלוש דקות בדיוק אחרי שמישהו בשם יוחאי התקשר ודיווח, כי בחור צעיר רוסי דקר בן אדם ברחוב רוטשילד בתל אביב. הדוקר לובש מכנס שחור חולצה ירוקה. הנדקר מחוסר הכרה. שתי ניידות הגיעו מייד. ליד הנדקר, השרוע על המדרכה, עמד אלכס, מתנשף ומזיע, לבוש ג'ינס שחור, חולצה ירוקה.

אלכס הוכנס לניידת, כל טענותיו, כי במקרה עבר במקום, כשיצא לקנות סיגריות בלילה, נפלו על אוזניים ערלות במיוחד. כשהביאו גם את יוחאי, עד הראיה, נסתם הגולל על טענותיו של אלכס, שכן, ליוחאי הספיק מבט אחד לתוך הניידת כדי לאמר בבטחון מוחלט: "כן, זהו הבן אדם. אני מזהה אותו במאה אחוז. זה בינגו."

אלכס נעצר. תיק חמור במיוחד החל לקרום עור וגידים. המשטרה לא הצליחה למצוא את הקשר בין אלכס לבין הנדקר, אשר סירב לשתף עימה פעולה. המשטרה גם לא מצאה את כלי הדקירה.

ואולם, אלכס, הלא נמצא ממש גוהר מעל הנדקר ובידי המשטרה היה עד ראייה אובייקטיבי, יוחאי, שצפה במתרחש וזיהה את אלכס בוודאות מוחלטת.

גם בגדיו של אלכס תאמו בדיוק את תיאורו של העד. עד כמה זה כבר משנה, אם כלי הדקירה לא נמצא? עם זיהוי כל כך ודאי של עד ראייה, באמת שאין צורך לערוך עכשיו סריקות בכל האיזור, רק על מנת למצוא איזו סכין אחת מיותרת. המשפט החל.

אלכס הצעיר, המום ומבולבל, ישב על ספסל הנאשמים. כן, הוא כבר היה משוחרר, אבל במעצר בית.

מעצר בית, כדאי אף זאת לדעת, איננו דבר קל. במיוחד, לא אם אמא שלך לא עובדת ואבא שלך חי בחו"ל, אי שם, ורק אתה ואחיך הגדול נמצאים כדי לעזור, להביא כסף הבייתה וקצת שמחה.

אלכס נאלץ להודיע בעבודה בחנות מחשבים, כי הוא לא יוכל להמשיך יותר, לפחות לא בינתיים, "הכל בסדר, באמת, אני פשוט לא יכול לעבוד יותר בזמן הקרוב, בגלל סיבות אישיות", כך אמר.

אלכס ישב והמתין שמשפטו יחל ואף יגיע לשלב של שמיעת העדים. אלכס רצה להוכיח את חפותו.

עד המפתח במשפטו של אלכס היה עד הראייה יוחאי, שזיהה אותו בודאות, כמי שדקר את קורבנו.

יוחאי עלה על דוכן העדים מדושן עונג ועטוי אדרת חשיבות עצמית. מי היה מאמין שיוחאי ביטון, הוא, הכלומניק, שלא עושה כלום כל היום, חוץ מלשתות עם החברה ב'קפה של רוני', דווקא יהפוך לגיבור, שעזר לתפוס את הרוסי הקטן הזה, שמעז לדקור ככה באמצע הרחוב ומול הפרצוף.

אלכס זוכה.

ה'זיהוי' של יוחאי קיבל את המשקל הראוי לו – אפס, ויתר הראיות לא הספיקו. גם רשלנות המשטרה באי מציאת כלי הדקירה, תרמה את חלקה. אלכס חזר לעבודתו, לפרנס את עצמו, את אמו ולהביא קצת שמחה הביתה. מי יפצה את אלכס על הטעות הכל כך מכאיבה בזיהוי של הדוקר? מי יפצה על ההשפלה, על הסבל, על הנזקים הכספיים?

איש לא יפצה. אולם, כפי שהסברתי לאלכס, עליו להיות אסיר תודה. הוא הצליח להוכיח חפותו בבית המשפט וגם אם לסבלו ולכאבו אין ממי להיפרע – מוטב שיזכור עד כמה קרוב היה להרשעה בתיק ולריצוי מאסר ממושך מאוד.

פרשנות משפטית – מסדר זיהוי

הכללה הוא, כי ניתן להרשיע אדם בפלילים על סמך זיהוי, מבלי שיהיה צורך בתוספת ראייתית כלשהי. יחד עם זאת, ה'זיהוי' חייב להעמיד במבחן את כושר הזיכרון החזותי של העד המזהה. כך למשל, כאשר נערך מסדר זיהוי 'חי', החשוד יעמוד במסדר ביחד עם עוד שבעה ניצבים לפחות, הדומים לו במראם החיצוני הכללי (גובה, משקל, גוון עור, שיער...), החשוד יוכל לבחור את מקומו בין הניצבים וכן שמורה לו הזכות לנוכחות סנגור במהלך המסדר. בכל אילו, יש כדי להבטיח את תקינות הליכי הזיהוי.

לעומת זאת, זיהוי של חשוד על ידי אדם, אשר אין לו היכרות מוקדמת עמו, באופן שלא מותיר אפשרות בחירה לעד – יהיה זיהוי חסר ערך. כך למשל, כאשר חשוד מוצג בפני עד ראייה, כחשוד יחידי, יש בכך כדי 'לשחד' את זכרונו של העד ולהניעו לזהות את החשוד דווקא, כמבצע העבירה. מובן עוד כי בהצגתו של חשוד יחידי, כמועמד לזיהוי, שוללת לחלוטין אפשרות להעמיד במבחן את יכולת הזכרון החזותי של העד.

בעניינו של אלכס, ה'זיהוי' נעשה, כאשר אלכס אזוק בתוך ניידת וכאשר הוכח במשפט, כי לא נשמר קשר עין רציף, בין עד הראייה המזהה לבין הדוקר. נסיבות אילו מלמדות, כי ה'זיהוי' לא היה 'הצבעה' על החשוד היחידי. הטענה לזכות את אלכס זיכוי מוחלט – התקבלה באופן מלא.