שותף לדבר עבירה

"אני חי בפחד. אני כל הזמן חי בפחד. אם את שואלת אותי איך זה כל הזמן לחיות בפחד, אז אני יכול להגיד לך שזה לא משהו שמתרגלים אליו. אי אפשר, פשוט אי אפשר להתרגל. הכל התחיל מזה שהייתי אידיוט ועשיתי טעות ועכשיו אני לא עוצם עין בלילה. לא בלילה ולא ביום.

זה קרה לפני שנתיים. פנה אלי בן אדם שאני מכיר אותו הרבה זמן ואמר, שאם אני אתן לו הלוואה הוא יחזיר לי בריבית ממש גבוהה. תוך חצי שנה, אני כבר מחזיר את כל הכסף ומאותו הרגע אני מתחיל להרוויח ובגדול. זה פיתה אותי, אני מודה. אני בן אדם שכל החיים שלו עובד קשה. עובד בשיפוצים.

בקושי הצלחתי לחסוך קצת כדי לקנות בית, רכב ומה שבן אדם צריך. יש לי אישה וארבעה ילדים וצריך שיהיה מספיק כסף לכולם. לאט לאט התקדמתי, אבל הכל בעבודה קשה. בואי נגיד, שאף פעם לא היה לי כסף מיותר. ואז בא הבן אדם ואומר לי, שאם אני נותן לו חמישי אלף ₪, אני תוך שנה יכול לקבל מאה וחמישים אלף. זה נראה לי פגז. התייעצתי עם אשתי. היא ישר אמרה לי לא להסתבך ולעזוב את זה. אבל, אשתי היא אישה פחדנית, אישה זהירה, איתה אתה לא יכול לקחת סיכון ולנסות להרוויח את כל הכסף הזה, שלא היה מזיק לי בכלל.

אז הלכתי ופתחתי את תוכנית החיסכון שהייתה לנו של הרבה שנים, והוצאתי חמישים אלף ונתתי אותם לבן אדם. הוא היה רציני ועשה לי הסכם על עמוד שלם, שאני נותן לו חמישים ומקבל מאה וחמישים. אז הייתה לי אמונה, שהכל יהיה בסדר. ובהתחלה באמת הכל היה בסדר. פעם בחודש היה מביא לי כסף, עשר, עשרים, חמש אלף, וזה רק הריבית.

אחרי חצי שנה, כבר חזרו לי כל החמישים אלף ואחרי כמעט שנה, כבר הרווחתי עוד חמישים. זה לא בדיוק מה שהבן אדם אמר לי אבל הייתי מבסוט. חשבתי לעצמי "וואלה, אולי לא צריך לעבוד יותר. עכשיו סוף סוף אני מבין איך אנשים מתעשרים, חיים טוב, מבזבזים... התחלתי להרגיש ביטחון עצמי, אני בטוח שאפילו האישה שלי הרגישה שאני הרבה יותר גבר. הנה, אני, משה לוי, סוף סוף מצליח להוציא את המשפחה שלי מהמצוקה.

הייתה אווירה טובה בבית. זה ממש השפיע על אשתי. פתאום התחילה לקנות לעצמה קצת דברים, לצחוק הרבה. הסכימה ללכת למסעדות. באמת הייתי מבסוט. אבל אז בא אלי הבן אדם ואמר לי, שאם אני משקיע את המאה אלף שאצלי, אני מקבל תוך שנתיים מאתיים אלף וזה חוץ ממה שעוד מגיע לי. לא חשבתי הרבה ונתתי לו. האמת, לא היה לי קל, אבל שכנעתי את עצמי, שזה הרי בדיוק מה שרציתי, שנמשיך לעבוד ביחד והכסף יזרום.

הבעיה היא שמאז – לא ראיתי שקל. הבן אדם נעלם. לא עונה לטלפונים, לא מגיע לעבודה שלו. כלום. נלחצתי לגמרי וגם אשתי לא הפסיקה לבכות על השטויות שאני עושה ואיך זרקתי ככה את כל הכסף שלנו ועכשיו מה יהיה? אשתי הלחיצה אותי נורא וגם הרגשתי זוועה עם עצמי, אז חיפשתי פתרונות. בסוף איזה חבר אמר לי 'גש לחברת גבייה, הם כבר יאתרו לך את הבן אדם ויביאו לך את הכסף, תמורת עשרים אחוז'. הסכמתי. חשבתי ' עדיף להפסיד קצת מאשר להפסיד את הכל.'

לקחתי הלוואה מאחי, עשר אלף מזומן, ונתתי לחברת גבייה, כדי שיתחילו לעבוד, את השאר הייתי אמור לשלם ברגע שאקבל את הכסף. אחרי שסידרתי את העניין עם חברת הגבייה, הייתי קצת יותר רגוע. חשבתי לעצמי, שעכשיו הכל יסתדר. הבעיה – עברו שבועיים וגם מהם לא שמעתי אף מילה. כשהייתי מתקשר היו אומרים לי שהעניין בטיפול ושעלי להפסיק להתקשר, כי זה מסוכן וזה מפריע. לא הבנתי מה פה מסוכן, בסך הכל בן אדם רוצה לבדוק מה קורה עם העניין שלו ואם משהו מתקדם. ואז, כמו שאני מנסה כל יום להירגע ולהמשיך בחיים נורמאליים, למרות שאישתי לא נתנה לי לשכוח לדקה, כמה אידיוט הייתי, פתאום באה אלי המשטרה.

זה קרה בערב, כשישבתי בבית עם האישה והילדים וראיתי טלוויזיה. פתאום דפיקות בדלת, נכנסים שני שוטרים. הייתי בהלם. מה לי ולהם? "אתה מתבקש להתלוות אלינו לחקירה" נשמע הקול. הסתכלתי על השוטר הצעיר, שעמד מולי. הוא בכלל לא התרגש, כאילו זה הגיוני ככה לבוא לבן אדם בערב , כשהוא עם המשפחה שלו ולהוציא אותו לחקירה, ככה, ליד הילדים, בלי שום התראה. כשיצאתי עם השוטרים, כבר התחלתי ממש לפחד. לא ידעתי למה לצפות, לא היה לי מושג, מה עשיתי לא בסדר, אבל הייתי לי הרגשה, שכנראה הסתבכתי מאוד, כי כל הדרך, אף אחד לא דיבר איתי, כאילו אני איזה עבריין מסוכן.

ובאמת, בסוף התברר שאני החשוד, בחטיפה בסחיטה בכוח ובאיומים ועוד כל מיני עברות. אמרתי להם: 'אני? משה לוי? חטיפה? סחיטה בכוח ובאיומים? אני 'בחיים שלי לא הצקתי לזבוב. כל החיים עובד בשקט ולא מפריע לאף בן אדם.' בסוף, התברר לי, שחברת הגבייה אולי לא הייתה חוקית כל כך, כי מסתבר, שאחרי שהם מצאו את הבן אדם שלקח לי את הכסף, הם גררו אותו לאיזה יער ושם היכו אותו ואיימו עליו, שאם הוא לא מחזיר למשה לוי את כל הכסף שהוא גנב, יהיה לו עסק איתם. אני אמרתי שאני לא שותף לכל זה ולא היה לי מושג, אבל המשטרה בכל זאת עצרה אותי כמעט שבוע, עד שהשתחררתי למעצר בית מלא.מאז החיים שלי לא חיים. את הכסף לא ראיתי, אבל אני מפחד. אני מפחד שיבוא לי הבן אדם וינסה לגמור עלי, בגלל ששלחתי לו חברת גבייה. אני גם מפחד שיזמנו אותי לבית המשפט".

החלטתי לערוך למשה בדיקה קצרה, שאולי תביא לנפשו מרגוע. בירור בבית המשפט המחוזי, העלה, כי דווקא הוגשו כתבי אישום בפרשה וזאת כנגד שני בעלים של 'חברת הגבייה'. בכתבי האישום הופיע משה לוי כעד תביעה. עם זאת, מבירור עם הפרקליטות, הצדדים בתיק כבר הגיעו להסדר טיעון, כך שמשה לא צפוי היה להגיע למסור עדות.

במסגרת ההסדר, הושת עונש מאסר על הנאשמים מחברת הגבייה וכן הוטל עליהם לשלם פיצוי נכבד למתלונן בתיק, הוא הוא הבן אדם שגזל ממשה את כספו. בהמשך לכך, הגשתי בקשה לסגור את התיק שעוד נותר פתוח כנגד משה והבקשה התקבלה. תיקו של משה נסגר מחוסר ראיות. נראה היה לי , שמשה יכול היה להפסיק לחשוש ואולי אפילו לשקול הגשת תביעה אזרחית משל עצמו.

פרשנות משפטית : השותפות לדבר עבירה

שותף לדבר עבירה, כמוהו כמי שמבצע בצוותא את העבירה וזאת אף אם מעשי העבירה לא בוצעו ביחד. זאת ועוד, גם אדם שמבצע עבירה באמצעות אחר, כמוהו כמי שביצע בעצמו את העבירה וזאת כאשר, האחר הינו ככלי בידיו לצורך ביצועה של העבירה. אשר על כן, לא ניתן להתנער מביצועה של עבירה, רק משום העובדה, שלא הייתה השתתפות פיזית בביצועה וזאת כאשר הייתה תרומה אחרת לביצועה של העבירה.

עם זאת, מובן, כי עדיין צריך להתקיים התנאי הבסיסי והוא קיומה של מחשבה פלילית, שאחרת לא ניתן יהיה לייחס ביצוע עבירה כלשהי. בהקשר זה חשוב לזכור, כי גם 'עצימת עיניים' כמוה כמחשבה פלילית.